החלטה בתיק רע"א 21770-09-12

1.         לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 25.6.12, בעש"א 56360-09-11 (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' הרשם הבכיר בן שליו, בת"ת 47167-02-11, שניתנה ביום 6.6.11.

2.         ברקע הדברים חיוב המבקש בתשלום אגרה לרשות השידור. על פי החלטת כב' הרשם, מדובר היה בסכום נומינלי של 2,039 ש"ח על פי תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש במסגרת ההוצאה לפועל. מדובר על סכום קרן לשנים 2005-2007 בסכום של 1,702 ש"ח על פי אסמכתא שצורפה לתביעה. בהחלטת כב' הרשם נדחתה  התנגדותו של המבקש והוא חויב בתשלום הוצאות בסכום של 500 ש"ח. המבקש ערער על החלטה זו בבית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום קיים דיון ובפסק הדין דחה את הערעור שהגיש המבקש. המבקש ראה לנכון להגיש בקשה זו שלפניי.

3.         בבקשת רשות הערעור, המשתרעת על פני 18 עמודים, פורש המבקש את טענותיו ביחס לפסק דינו של בית משפט השלום והחלטת הרשם. להלן יובאו בתמצית טענות המבקש כפי שפורטו בבקשה שלפניי.

4.         עיקר טענתו של המבקש היא, כי בית המשפט שגה בכך שהתעלם מעובדות שהובאו לפניו, נתן משקל שגוי לטיעונים סתמיים ולא מוכחים שהוכחו כשקריים, כך טוען המבקש, הטלת נטל הראיה על המבקש במקום על המשיבה, חוסר התייחסות לנתונים שהובאו בפני בית המשפט, ומכאן שפסק הדין תלוש מהמציאות ואינו תואם את עניינו של המבקש. המבקש סבור, כי בית המשפט מלכתחילה נעל את דעתו לטובת המשיבה.

5.         המבקש הוסיף ופירט כי בית המשפט, בעקבות דעת הרשם, פטר את המשיבה מהוכחת תביעתה ולו לכאורה, התביעה לא הוכחה עד היום, בית המשפט התעלם מרשלנות המשיבה ומחוסר תום ליבה הקיצוני, התעלם מראיה שהוצגה לפניו, טעה בהטלת נטל ההוכחה על המבקש, התעלם מפסיקה במקרים דומים תוך קיפוח המבקש, מקרים בהם תביעות דומות כנגד נתבעים נדחו, בית המשפט התעלם "מסדרת השקרים המפורשים של התובעת", בית המשפט קיבל את התביעה למרות שלא התייצבו עדים מטעם המשיבה והתעלם מזיופים ושקרים של המשיבה. המבקש טוען עוד, כי בשתי הערכאות זכה ליחס מקפח ומפלה לרעה, כאשר היה ברור שבית המשפט "נוטה באופן שקוף לצד התובעת".

6.         באשר לפן העובדתי, טוען המבקש כי התגורר במושב ארגמן עד לשנת 1999, אז נפרד מגרושתו ובהמשך עבר לגור אצל משפחה וחברים ברוב התקופה, כאשר משנת 2000 הוא מתגורר אצל אמו. לטענת המבקש, עד שנת 2005 כלל לא התבקש לשלם אגרה למשיבה. המבקש טוען, כי המשיבה שלחה לכל תושבי האזור בו התגורר פטור מאגרה בשל העדר קליטה באזור בקעת הירדן, דר שהיה מתבצע באופן אוטומטי. המבקש טוען, כי לאחר שנת 1999 לא החזיק כלל במקלט טלוויזיה וככל הנראה מדובר במקלט בו החזיקה גרושתו. רק בשנת 2005, שש שנים לאחר שעזב את מושב ארגמן, נודע לו באופן מקרי כי נשלחה אליו דרישה לתשלום אגרה, הוא פנה בכתב וביקש שיבקרו במקום בו התגורר בעבר מאחר שהמקום נטוש ופרוץ אולם איש לא התייחס לפניותיו.

7.         המבקש טוען, כי פנה אישית למשרדי המשיבה, אולם הוא נדחה מבלי שקיבל כל תשובה. המבקש טוען, כי המשיבה נטפלה אליו, שלחה אליו אינספור התראות. המבקש מכנה את התנהלות המשיבה כפשעים, זלזול וצפצוף על האזרח ועל בית המשפט שנותן לו סעדים. המבקש מבקש ש"אולי סוף כל סוף  בית משפט זה יבין את חומרת המעשים והשיטה ויפסוק אחרת".

8.         המבקש מדגיש, כי אין זה סביר שאדם שעזב את כתובתו בשנת 1999 ולא היה נוכח במקום, יחויב לאחר שש שנים באגרה בגין החזקת מקלט טלוויזיה שמעולם לא היה לו. מדובר בכתובת שגויה, הוא אינו אמור לדעת על חיוב זה ועל כן לא היה כל הגיון לחייבו בתשלום האגרה. המבקש מוסיף וטוען ביחס לאופן בו נשלחו אליו ההודעות בדבר חיוב האגרה. לטעמו, מדובר בכתובת שגויה, כתובת בה לא התגורר, לא היה סיכוי שיקבל התראות אלו, המשיבה ידעה כי אינו מתגורר באותה כתובת, אך לא עשתה כל ניסיון לאתר את כתובתו, אלא פעלה במכוון כדי לשלוח את דרישותיה לכתובת שבה לא התגורר. המבקש גם מלין ביחס לתצהיר שנמסר מטעם המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל, בדבר ביצוע המסירה למבקש. לטענתו מדובר בתצהיר כוזב והוא הגיש על כך תלונה למשטרת ישראל. לטענת המבקש, הוא הודיע בכתב למשיבה כי המקלט מוחזק אצל גרושתו ואף מסר את כתובתה הנכונה.

9.         המבקש טוען, כי בית המשפט שגה בכך שלא התייחס לשקריה של נציגת המשיבה, ששיקרה בעזות מצח, בפרט לעניין הפטור מאגרה. לטעמו, המשיבה שיקרה בכך שטענה שלא ניתן פטור מעולם כפי שטען המבקש. המבקש טוען, כי קיימת ראיה לפטור שכזה, אולם המשיבה העלימה את הפטור מעיני בית המשפט. המבקש טוען, כי בסופו של הדיון ביקש בית משפט השלום מהמשיבה להבהיר את עניין הפטור, וחרף העובדה שלא ניתנה תשובה על ידי המשיבה, נתן בית משפט השלום את פסק הדין.

10.        המבקש מלין על כך, שבית המשפט התעלם משקר נוסף של המשיבה, שטענה כי עד שנת 2005 המבקש שילם כל שנה את האגרה באופן סדיר, דבר שלא הוכח כלל. המבקש טוען, כי בית המשפט התעלם מעובדה זו, שהיה בה כדי לתמוך בעמדתו כי היה פטור מתשלום האגרה. 

11.        המבקש טוען, כי לא הוא שרכש את מקלט הטלוויזיה, אלא גרושתו, ולאחר הגירושים הוא לא נזקק למקלט הטלוויזיה. לאחר הגירושים הוא התגורר בכתובות שונות, באותם מקומות היה מקלט טלוויזיה. בשנת 2005 הוא עדכן את כתובתו במשרד הפנים. המבקש טוען, כי רק בעת הדיון בבית המשפט נודע לו לראשונה כי היה עליו לדווח על העברת מקלט הטלוויזיה לצד שלישי. הוא לא דיווח על אותו עניין כי לא נדרש לשלם אגרה, מאחר שבכל אותן שנים סוגיית האגרה לא הייתה קיימת באזור הבקעה. לטעמו של המבקש, בית המשפט כלל לא התייחס לטענה זו. המבקש טוען, כי גם עתה ניתן לתקן את העובדה שלא דיווח על העברת המקלט לצד שלישי. לטעמו של המבקש, בהקשר זה, בית המשפט התעלם ממחדלי המשיבה ביחס לפניות שפנה אליה, שהרי ניתן היה לתקן את המעוות בעקבות פניות אלו. המבקש טוען, כי עמידה על הפרוצדורה של מועד הדיווח אינה חשובה אלא חשובה יותר המהות, היינו: כי לא עשה שימוש במקלט טלוויזיה באותן שנים.

12.        המבקש מוסיף וטוען, כי משנת 2003 הוא מחוסר עבודה וזכאי להבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, זאת עד שנת 2009. במועד זה החל לקבל קצבת נכות וקצבה בשל אי כושר עבודה בשיעור של 75%, כך שממילא היה פטור פטור מלא מתשלום אגרת הטלוויזיה. לפיכך טוען המבקש, כי אילו ידע שעליו לדווח שאין ברשותו מקלט טלוויזיה היה עושה כן, ואין כל היגיון שיוותר על הפטור. זאת ועוד, המבקש טוען כי למשיבה היה ידוע שהוא זכאי לפטור, הואיל ורשימות הזכאים לפטור מועברות באופן שוטף מהמוסד לביטוח לאומי אל המשיבה.  המבקש טוען, כי בית המשפט התעלם מעניין זה.

13.        המבקש טען, כי בית המשפט הפלה אותו לרעה ביחס למשיבה הואיל ומדובר באדם חסר ידע משפטי, שאינו בקיא בתחום המשפטים או בהליכים השונים, כאשר יחד עם זאת התיר בית המשפט למשיבה לטעון באריכות ולא העניק למבקש זכויות שוות לאלו שהעניק למשיבה.

14.        לאור כל זאת, מבקש המבקש כי בית משפט זה יבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, יבטל את החיוב שהטילה המשיבה ויחייב את המשיבה בהוצאות לדוגמא לאור התנהגותה.

15.        החלטת כב' הרשם בן שליו - בהחלטת כב' הרשם פורטו העובדות הנוגעות לעניין. ייאמר, כי תחילה היה על הרשם לדון בשאלה אם ליתן למבקש ארכה להגשת ההתנגדות, שכן ההתנגדות הוגשה באיחור. כב' הרשם ציין, כי המבקש לא טרח לגלות בבקשתו כי היה מודע בפועל לניהול תיק ההוצאה לפועל כנגדו, לפחות חודשיים וחצי לפני שהגיש את הבקשה להארכת מועד. לפיכך, נקבע בהחלטה כי די בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. בהמשך, התייחס כב' הרשם להתנגדות לגופה. נקבע, כי התצהיר שהגיש המבקש לא היה תצהיר עובדתי הנסמך על עובדות מידיעת המבקש, אלא היה תצהיר שהפנה לעניינים שונים. גם בכך ראה כב' הרשם טעם נוסף לדחות את הבקשה.

16.        באשר לעובדות עצמן, נקבע בהחלטה כי עובר לשנת 1999 החזיק המבקש במקלט טלוויזיה, הרשם הפנה לתקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מכשיר טלוויזיה), התשמ"א-1981), המחייבת אדם המעביר מקלט טלוויזיה לצד שלישי להודיע על כך למנהל המשיבה. לפיכך נקבע בהחלטה, כי היה על המבקש להודיע למשיבה כי מקלט הטלוויזיה עבר לגרושתו. נקבע בהחלטה, כי המבקש לא הציג אסמכתא בכתב על הודעה כזו שמסר למשיבה. המבקש הגיש מסמכים שונים בדבר מקום מגוריו, מצבו הכלכלי ועוד, אולם לא היה באלה מתן הודעה בדבר העברת המקלט כאמור. באשר לטענת המבקש כי ניתן פטור מחובת תשלום האגרה, נקבע בהחלטה כי האגרה מוטלת בגין החזקת מקלט באופן מעשי, המבקש לא הוכיח כי ניתן בפועל פטור מחובת תשלום האגרה ומהי העילה בדין למתן פטור שכזה. עוד נקבע, כי המבקש לא פירט טענתו זו בתצהיר שהגיש אלא במסגרת הבקשה. המבקש טען, כי מאחר שלא הוצבה אנטנה באזור בו התגורר, לא היתה קליטה ועל כן ניתן הפטור, אולם כאמור לדעת כב' הרשם, טענה זו לא הוכחה. לאור כל זאת דחה כב' הרשם את התנגדות המבקש.

17.        פסק דינו של בית משפט השלום - בית משפט השלום קבע, כי המבקש היה בגדר מחזיק במקלט על פי הקבוע בחוק. כמו כן הסיק מטענת המבקש כי ניתן פטור מאגרה עד שנת 2005, כי המבקש היה מודע לחובת תשלום האגרה. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא הודיע למשיבה ולא הציג אסמכתא לכך, כי הוא מבקש פטור עקב אי קליטת השידורים. בהמשך הפנה בית המשפט לתקנה 6 כאמור, וקבע כי על המבקש היה למסור הודעה שאין יותר ברשותו מקלט טלוויזיה וכי המקלט הועבר לגרושתו. בית המשפט גם התייחס למסמך שסומן מע/1, שלגביו טען המבקש כי הוא מלמד על מתן הפטור. בית המשפט קבע, כי מסמך זה נחתם חודשים רבים לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור וכי מהמסמך עולה גרסה חדשה, שונה מקודמתה, מה גם שהמבקש לא ביקש רשות לצרף מסמך זה. בית המשפט קבע, כי אין לפניו הסבר באשר לסתירה שבין הגרסאות העולה מהמסמך האמור. בית המשפט הוסיף וקבע, כי למעשה המבקש לא הראה הגנה כלשהי בפני הקבוע בחוק או בתקנות, ואין במצבו הכלכלי הדחוק כדי לבסס הגנה כלשהי. באשר לטענת המבקש, כי הוא זכאי לפטור עקב היותו מובטל ונכה, קבע בית המשפט כי המבקש לא העלה טענה זו שעה שהגיש את התנגדותו, ועל כן אין מקום לקבלה בשלב זה. עוד קבע בית המשפט, כי המבקש לא הגיש בקשה כדין בצירוף תצהיר כדי שטענתו בדבר קיומה של ראיה חדשה תידון, למרות שבית המשפט הורה כך ונתן למבקש הזדמנות לעשות כן. לאור זאת, נקבע על ידי בית המשפט כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שהוא לא יכול היה להציג מסמך זה בפני כב' הרשם, אלא רק בשלב הערעור. עוד הוסיף בית המשפט, כי בהעדר תצהיר המתייחס לאותו מסמך ולאור ניסוחו הכללי, אין המסמך יכול ללמד כי למבקש סיכוי כלשהו להוכיח את טענתו בדבר העדר קליטה בתקופה הרלבנטית לתביעה, גם אילו היה בית המשפט נעתר ומקבל את המסמך בשלב הערעור. מכל הטעמים האמורים לא ראה בית המשפט מקום לקבל את הערעור. בית המשפט התחשב במצבו של המבקש ולא חייב אותו בהוצאות.

18.        הבקשה שלפניי היא למעשה בקשת רשות ערעור "בגלגול" שלישי. על כן יש לשקול את השאלה, האם מדובר בעניין הראוי לבירור נוסף משום שהוא בעל סוגיה ציבורית רחבה. לאחר שבחנתי את הדברים אינני סבור כך. 

19.        יתר על כן, המבקש לא הראה בבקשתו טעם של ממש היכול להוות בסיס ראוי לערעור על החלטת בית משפט השלום. החלטה זו הייתה מפורטת ומנומקת והתייחסה לכל טענות המבקש.  המבקש לא העלה בבקשה שלפניי טענות חדשות או טענות שטען לפני בית משפט השלום שלא זכו להתייחסות בפסק דינו של בית משפט השלום. תמצית הדברים היא, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו, כי היה פטור מתשלום האגרה בשנים הרלבנטיות. אין צורך לומר כי מדובר בחיוב על פי חוק וכי על הטוען לפטור רובץ הנטל להוכיח פטור שכזה.